האימא של לקויי הלמידה

האימא של לקויי הלמידה

דבורה לשם מקיבוץ גבעת חיים איחוד מובילה פרויקט ייחודי לשילוב לקויי למידה בשירות צבאי, ועכשיו גם לשילובם במסגרת אקדמית, במסלול מיוחד שנפתח במכללה הטכנולוגית רופין

מאת: קרני עם-עד

כשהיא מלטפת במבטה את ורד וחן, שהוזמנו לספר את סיפורם האישי, מחמיאה דבורה לשם ללקויי הלמידה, שמהווים, לדבריה, בין 10% ל-15% מתלמידי ישראל. "מדובר באוכלוסייה יצירתית, 'ממציאנית', מאתגרת – כזו שצריכה ללמוד 'אחרת' בכדי לנצל את יכולתה העצומה. הם רוצים ללמוד, אבל חוששים וחרדים מזה. הם רוצים להתקדם בחיים, אבל זקוקים לתיווך ולתמיכה שיאפשרו להם לעשות זאת.

ורד (23) מקיבוץ העוגן, וחן (22) ממעיין צבי – שניהם לקויי למידה – לא היו אמורים להתגייס לצבא. לקויות הקשב והריכוז שמאפיינות את השניים, בנוסף לקשיי התארגנות ותקשורת חברתית (ו"היפר אקטיביות" במקרה של ורד) – עלולים היו למנוע מהם רכישת השכלה במוסד אקדמי. במקרה הטוב הם היו מועסקים בקיבוציהם באחד הענפים התואמים את כישוריהם המיוחדים. במקרה הגרוע יותר, היו משתלבים במסגרת מוגנת כלשהי, שלא היתה מביאה את יכולותיהם האמיתיות לידי ביטוי ומיצוי.

אבל ורד וחן השלימו שירות צבאי בחיל הים, במסגרת הפרויקט של לקויי הלמידה בחיל. בפברואר הקרוב יתחילו ללמוד ב"מכללה הטכנולוגית רופין" מקצוע לחיים, שיעניק להם (ולעוד כ-25 חבר'ה) עתיד מבטיח והשתלבות בשוק העבודה. "ברופין נותנים תקווה לסטודנטים לקויי למידה" – כך נקרא המיזם החדש, היחיד מסוגו בארץ, שאינו מותנה במבחני סף כלשהם.

מי שהגתה את שני הפרויקטים האלה ומשמשת כיועצת, כמלווה וכ"אימא" עבור לקויי הלמידה באשר הם, היא דבורה לשם (53) מקיבוץ גבעת-חיים איחוד. לשם אובחנה בגיל מאוחר יחסית כלקוית למידה, דבר שלא מנע ממנה להפוך למורה ומחנכת בבית הספר "שפרירים" בקיבוצה, ולימים להיות יועצת מטעם בית הספר למסגרות המשך שונות (צבא, לימודים גבוהים, ביטוח לאומי). בשמונה השנים האחרונות היא עוסקת בהובלת הפרויקט הייחודי של שילוב לקויי למידה בחיל הים, וזה כשלוש שנים – בקידום הפרויקט הלימודי-מקצועי, שבקרוב יצא לדרכו.

לשם נרתעת מהחשיפה העיתונאית, אך מבקשת לנצל את הבמה התקשורתית כדי להמריץ לקויי למידה נוספים להצטרף ללימודי המקצוע במכללה הטכנולוגית ברופין. "מדובר בשלושה ימי לימוד בשבוע, למשך שנתיים", היא מספרת על המיזם החדש, "ובשלושה 'אשכולות', מהם יכולים לקויי הלמידה בעלי האינטליגנציה התקינה לבחור את המתאים עבורם (אשכול טבע, תקשורת ומקצועות נדרשים). בסוף המסלול, ולאחר קבלת תעודה מקצועית בתחום הנלמד, תינתן עזרה בהשמה לעבודה".

"מצאתי ב'רופין' צוות משימתי שמסתער על היעד הזה, הורים מעמק חפר שפעלו למען מימוש הפרויקט, ובעיקר – צעירים נחושים, שלאחר שצלחו בהצלחה את השירות הצבאי מוכנים לאתגר הבא. למעשה, אני ממשיכה עם החניכים שלי ועולה איתם כיתה בדרך לקריירה חדשה".

בעיה עם ארגון הזמן
חן כהן עובד, מאז שחרורו מצה"ל, במטע האבוקדו של מעיין-צבי. מלבד זאת, הוא מסייע בנהגות בית. כהן, לקוי למידה שהחל ללמוד ב"שפרירים" בכיתה ז'. "עד כיתה ז' למדתי בבית ספר רגיל", מספר כהן, "אבל היה קשה לי להתמודד עם המטלות והכיתה הגדולה. גם הייתי מאחר לשיעורים. כשהגעתי לשפרירים באמת היה לי יותר קל. גם מבחינה חברתית המצב שלי השתפר. לצד הלימודים הרגילים למדתי מכונאות, גם בקורס קדם-צבאי של חיל החימוש. רציתי להתגייס, אבל גם חששתי מזה. בסוף לא הלכתי לחימוש אלא לבסיס חיפה של חיל הים. הייתי מכונאי של ספינות שונות, על החוף. קיבלו אותי וטיפלו בי יפה".

חשבת מה תעשה לאחר השחרור – לימודים או עבודה?
חן כהן: "לא חשבתי על זה כל כך, אבל הלימודים ברופין באו לי טוב. כשדבורה דיברה על זה, אתי ועם ההורים שלי, ידענו שזה בדיוק מה שאני צריך".

דבורה מבקשת להתערב בשיחה, לומר דברים לגבי חן וקשייו הסובייקטיביים: "הבעיה העיקרית של חן היא ארגון הזמן וההתארגנות האישית. יש לו מאבק יומיומי לקום בבוקר. מי שעזרו לו להתקדם היו ההורים המקסימים שלו, שהציבו לו רף גבוה, והם כל הזמן מעלים אותו. הוא עתיד ללמוד אוטומציה ותעשייה, כי יש לו כישורים טכניים וידיים טובות. חן יכול להיות איש תחזוקה מעולה". חן, בתגובה, מהנהן בראשו ומוסיף שפע מחמאות לדבורה.

לשלוט בעודפי המרץ
ורד פריסלר מהעוגן, אוטוטו 23, שימשה כפקידה במרכז מידע ולמידה במטה חיל הים. קודם לכן החלה קורס בקרת-שליטה בחיל – אבל חומר הלימודים הרב והקשה זימן לה משברים חמורים, שאף איימו על המשך שירותה הצבאי. בסיוע דבורה לשם הועברה לתפקיד אחר שתאם את כישוריה. ברופין היא מתעתדת ללמוד תקשורת וצילום. "האבחון של בעיות הקשב והריכוז שלי, שמתאפיינות גם בהיפר-אקטיביות שמקשה עלי לשבת וללמוד זמן ממושך, נעשה בכיתה ב'. עם הזמן למדתי לשלוט במרץ-היתר שלי, אבל עדיין הכול הלך לי לאט ומסובך. ניסו לתת לי כדורים, אבל הם עוד הגבירו את ההיפר. מבחינה חברתית היה לי תמיד טוב. הקשיים שלי היו במתמטיקה, בלשון והבעה, ובאנגלית. רק בכיתה י"א התחלתי לאהוב אנגלית וללמוד ברצינות. אפילו עשיתי כמה בגרויות".

וגיוס לצבא? 
ורד פריסלר: "היה לי ברור שאלך לצבא. קיבלתי 'מנילה' יפה של מודיעין ומשרד הביטחון. דבורה הציעה לי ללכת לחיל הים, שם יעזרו לי יותר, ובסוף זה מה שעשיתי. הקורס, בקרת-שליטה, היה קשה לי. הייתי בקשר עם דבורה, וזמן קצר לפני סיום הקורס עברתי לתפקיד אחר. הקושי היה בזה שהקצינים לא הבינו מה עובר עלי, מהם הקשיים שלי, ולמה איני יכולה להתרכז למשך זמן רב ולשבת שעות רבות ביום. היתה לנו שיחה ארוכה, ורק אז הושגה הבנה. במרכז המידע והלמידה כבר קיבלתי יחס אחר. שם עבדתי מול המחשב, בספרייה, ועזרתי לגורמים שונים לקבל מידע על כלי שיט מהארץ ומהעולם. הקצינים גילו הבנה ופרגנו הרבה יותר".

ומה עבר עלייך מאז השחרור?
"עבדתי בערבה בפיקוח מזיקים, בכפר-מנחם בטיפול בתינוקות, ואני מלווה טיולים כחובשת – לאחר שעברתי קורס במד"א. רציתי ללמוד להיות עוזרת וטרינר, אבל זה לא יצא. כל מוסד שאליו פניתי חשש מקשיי הקשב והריכוז, ובעיקר מה'היפריות' שלי. ההצעה של רופין משמחת אותי, וגם בבית תומכים. תמיד אמרו לי שאני צריכה לעשות הכול כמו כולם, לא לוותר, וגם יש לי זוגיות טובה".

לשם עם ורד פריסלר וחן כהן. "דבורה לא נותנת הנחות" (צילום: קרני עם-עד)

ורד רוצה לציין עוד משהו. "בלעדי דבורה לא הייתי יכולה להצליח. קשה לי להסתגל למסגרות, לארגן את הזמן שלי, ודבורה לא נותנת הנחות". דבורה מוסיפה מחמאה משלה: "גם העקשנות של ורד, למרות שלעיתים היתה גדולה מהיכולות האמיתיות שלה, לא הזיקה".

השמים אינם הגבול
דבורה לשם – נשואה לשמוליק, מנהל עסקי במענית, ואם לשלושה – היתה מורה לספרות ומחנכת, ולא אהבה ללמד אלא לחנך. אחרי עשרים שנה נטשה את ההוראה והחלה להתמקד בייעוץ לתלמידים ובליווי לקראת גיוסם לצבא ולמסגרות המשך שונות. בשנה האחרונה היא עושה זאת גם במסגרת פרטית, במשרד שפתחה בביתה.

מי מרים, בפועל, את המיזם של רופין למען הכשרת לקויי הלמידה? 
"דבורה לשם: "לקחנו מורים מהחינוך המיוחד שיעבירו את המקצועות השונים שאינם קשורים למקצוע זה או אחר, אותם יעבירו מרצי בית הספר להנדסאות של רופין. מצאנו שם נשמות-טובות, שיבצעו את הפרויקט 'מרופין לקריירה'. אני מקווה שבעוד שנתיים נוציא מכאן אנשים מועילים יותר, תורמים ונתרמים בחברה. משרד התמ"ת נרתם בשמחה, גם הביטוח הלאומי, ויחד איתם נוכיח שהשמים – עבור האוכלוסייה המיוחדת – אינם הגבול. לקויי הלמידה מתייחדים בכך שהם חושבים 'מחוץ לקופסה', וגם כל אלה שהקימו את מסלול הלימודים הזה פעלו בדיוק כך".