ראיון עם דבורה לשם לכבוד יום האישה הבינלאומי"
בראיון מיוחד ליום האישה הבינלאומי:
דבורה לשם, ממייסדי ומובילי התכנית 'מרופין לקריירה', שחרטה על דגלה שיוויון ההזדמנויות לצעירים עם הפרעת קשב ולקויות למידה
לקראת יום האישה הבינלאומי, בחרנו להביא לקדמת הבמה את דבורה לשם, מורה ומחנכת נערצת, בעלת חזון ורוח יזמית, מהחשובות במוסדות החינוך בישראל, הפועלת למען שיוויון הזדמנויות לצעירים עם הפרעת קשב ולקויות למידה.
במשך כ- 30 שנה בלטה לשם, 62, מקיבוץ גבעת חיים איחוד, כמורה, כמחנכת ועם הזמן גם כיועצת, ב-"שפרירים" בית ספר לחינוך מיוחד. היא מעולם לא הסתפקה בתפקיד הרשמי של ההוראה, וראתה בתלמידיה כילדיה שלה.
כשהגיעו לסוף שנת יב', חשה לשם אי שקט לנוכח המחשבה שהתלמידים אותם ליוותה לאורך השנים, יצאו לעולם קשוח, שיציב בפניהם אתגרים לא פשוטים בצבא ובעולם התעסוקה.
אבל דבורה כמו דבורה, לא קפאה על שמריה ומתוך אמונה בלתי נגמרת ביכולותיהם של הצעירים – הגתה, תכננה וייסדה מסגרות המשך, שיאפשרו להם להשתלב טוב יותר בעולם הגדול.
בשנת 2009 נמנתה לשם עם מקימיי מרכז "מרופין לקריירה" , ונחשבת ללב, לרוח ולנשמה של התכנית, שמספקת מענה לצעירים בני 20-40 עם לקויות למידה והפרעת קשב ומאפשרת להם לממש עצמם, ללמוד, לצמוח ולפתח קריירה מצליחה.
היום – התייצבנו מול דבורה, שרבים מכנים אותה בחיבה דבורל'ה, וביקשנו ממנה להשיב על 10 שאלות הנוגעות לקריירה-למשפחה ולשיוויון.
מהי המשמעות של יום האישה עבורך?
יום האישה מהווה תזכורת לכברת הדרך שנשים עשו ועושות כל הזמן. הן פרצו מזמן מחוץ לתחומי המקצועות הקלאסיים כמו הוראה, סיעוד. כיום אפשר לראותן בעמדות מפתח, כשהן מובילות במגוון רחב של משרות, למשל בהייטק, בפוליטיקה, בצבא, ברשויות המקומיות.
השלימי את המשפט: 'אישה שרוצה לטפס בסולם הקריירה, חייבת …
להיות שלמה עם עצמה ועם הדרך שלה ולא פחות חשוב: להעיז!
מקור השראה עבורך
מצד אחד בני המשפחה שלי (נשואה לשמוליק, אם לשלושה וסבתא לשניים והשלישי בדרך). הם העוגן שלי. הם מטעינים אותי באנרגיות ובשמחה. בזכותם יש לי המון דרייב בעשייה שלי.
מצד שני, גם תמי צוקרמן, מנכ"ל המכללה הטכנולוגית רופין, שהחלה את דרכה כמורה והתקדמה עד לניהול מכללה גדולה והישגית, מהווה עבורי מקור להשראה. צוקרמן לא רק חשבה על ההתקדמות שלה. לאורך כל השנים, היא דאגה לקדם גברים ונשים, שנקרו בדרכה והיו לדעתה גם ראויים לכך.
במקרה שלנו היא איפשרה וקידמה את הקמת הבית 'מרופין לקריירה', המספק הזדמנות לצעירים עם הפרעת קשב ולקויות למידה, לפתח קריירה, המותאמת ליכולות ולכישורים הייחודיים שלהם.
מ-1 עד 10 – איזה ציון הייתי מספקת היום לשוויון הזדמנויות בין המינים?
שמונה. זה ציון יפה, אבל עדיין יש מקום להשתפר ולקבל ציון גבוה יותר. אני מוצאת שעדיין קיימת ביקורת על אימהות שמפתחות קריירה תובענית, ומשאירות את הילדים 'לבד בבית'. גם בנוגע לשכר – עדיין יש לנו דרך לעשות כדי להגיע לשיווין אמיתי בין המינים.
מה עדיין מצליח לקומם אותך בייחס לנשים?
אני חושבת שיש היום פתיחות מאוד גבוהה לנשים וליכולות שלהן. נשים הן לגמרי פורצות דרך, לכן אני לא מוצאת סיבה להתקומם. ההפך, אני מרוצה מאוד מההישגים.
גם תופעת ה MeToo מוכיחה שנשים היום מאוד חזקות וראויות להערכה. הן לא מפחדות לומר 'לא'. לא מפחדות להתלונן על מי שרק מנסה לפגוע בהן.
קריירה ומשפחה – מהו סוד ההצלחה?
המפתח להצלחה נמצא בשותפות ובהתארגנות.
ככל שאישה משתפת את הסביבה הקרובה אליה ביותר (בן/בת זוג, הורים, חברים), ומתכננת מערך של סיוע ותמיכה בעת הצורך, היא תבטיח לעצמה 'שקט תעשייתי', שיאפשר לה להתקדם ולהתפתח. כמובן שלצד הקריירה, חשוב להקצות זמן איכות לבילוי עם המשפחה, כדי לחזק את הקשר והתמיכה.
איפה נמצא אותך בשעות הפנויות?
יכול להיות שתראו אותי עסוקה במלאכת הכתיבה. אני אוהבת לכתוב; ברכות, שירים ואפילו – כמה שזה נשמע מצחיק, דוחות סיכום. אם אני לא באמצע כתיבה, אז כנראה שתמצאו אותי שוחה בבריכה או מבלה עם הנכדים האהובים שלי.
מה אנשים שמכירים אותך לא יודעים עלייך?
שאני מאוד אוהבת לשיר, בעיקר שירי ארץ ישראל. אני שרה 'בקטנה', בחוגים מצומצמים. מעולם לא שרתי בחבורת זמר ומעולם גם לא העזתי לפתח את האהבה הזו.
זיכרון ילדות שמלווה אותך:
אני רוצה להתייחס לשני זכרונות מתקופת בית הספר שמלווים אותי עד היום:
מכיתה א' לא יכולתי לסבול את הלינה המשותפת בקיבוץ, ופעם אחר פעם ברחתי משם בלילה לבית הורי (מרחק של כ 800 מ' מבית הילדים). המחנכים אמנם זעמו, אבל הורי קיבלו בהכנעה ובאהבה את ה'בריחה' של בת הזקונים.
הזיכרון השני מתייחס לקושי העצום שחוויתי בלימודים. לא הייתי מרוכזת. לא מצאתי את עצמי בשיעורים. מאחר שבאותם ימים גם לא אבחנו הפרעות קשב וריכוז ולקות למידה, לא ידעו איך להתמודד איתי. למזלי, הייתי ספורטאית מחוננת, לכן בכל פעם שהתאפשר לי לחמוק מהלימודים לטובת הספורט (שחייה, כדורסל), הייתי עושה זאת בהרבה שמחה.
צעירה שמסיימת היום לימודים ומתחילה לבנות קריירה. מה תאמרי לה?
קודם כל – שתקשיב לקול הפנימי שלה ותעשה את מה היא מאמינה שנכון לה. כשמתחילים ללמוד או לפתח קריירה, יש הרבה 'רעש' מסביב. אנשים לפעמים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממך, במה מתאים או לא מתאים לך לעסוק.
לכי עם ה'אני המאמין', רק כך תוכלי להתפתח ולהיות שלמה בדרך שלך.
ואם באיזה שהוא שלב את מרגישה שהדרך לא מתאימה לך, אל תהססי לחפש דרך אחרת. בניגוד לעבר, שאנשים היו 'תקועים' הרבה מאוד שנים באותו תחום, היום מקובל לעשות שינויים במהלך שנות הקריירה.
